התמקדות היא שיטה מאוד מוצלחת שאדם יכול להפעיל על עצמו מבלי לערב אף גורם אחר. מספיק שישאל את עצמו מה הוא מרגיש כרגע בגוף, ויהיה עם זה. מה הכוונה להיות עם זה? האם הכוונה היא להיות עם המחשבה או הרגש שעולים? האם הכוונה להיות עם השאלה? לא- הכוונה של יוג'ין גנדלין, הפסיכולוג פילוסוף שהגדיר את שיטת ההתמקדות, היא להיות עם התחושה הגופנית שמתעוררת סביב השאלה של מה קורה כרגע בגוף.
השאלה מה קורה כרגע בגוף, והיכולת לשהות עם התחושה המורגשת שעולה בגוף כתוצאה משימת הלב שלנו לגוף, היא היכולת שלנו להיות נוכחים בגופנו. פעמים רבות אנשים מרגישים מנותקים מעצמם, מרגישים שהדבר היחיד שהם מרגישים זה חוסר התחושה. לפעמים התחושה המנותקת היא טובה כי היא מאפשרת לנו לא לחוות כל מיני רגשות שליליים או תחושות לא נעימות, אך יש פעמים שהתחושה המנותקת היא דווקא לא נעימה לנו, כי אנחנו יודעים שאנחנו מרגישים משהו, אבל לא מצליחים להתחבר לזה. חוסר הנוכחות בגופנו אנו עלול לעורר תסכול.
ההתמקדות מסייעת לנו להיות עם עצמנו בצורה הכי אינטימית שאפשר. ברגע שאנחנו מרגישים את הקשר לעצמנו כאילו נפער בנו ממד חדש. אנחנו יכולים להרגיש את גופנו מבפנים, ומתפתחת בנו התחושה שאנחנו אינסוף של תחושות, ושיש בנו אלפי ממדים חדשים שרק מחכים להתגלות. הסקרנות גואה בנו, ותחושת הקלה עולה כשאנחנו פשוט מרגישים את עצמנו. בין אם תגדירו את התחושה הזו כגילוי ממ"ד חדש לעצמי שלנו, אין ספק שהתמקדות מסייעת להתקרבות לעצמנו ולהבנה של מי אנחנו ומה אנחנו רוצים וצריכים.
עם זאת, לרוב האנשים ההתמקדות בהתחלה איננה פשוטה, ולוקח זמן להתרגל להיות עם התחושה, ולא ללכת ישירות למחשבות ופרשנויות קוגניטיביות
היי לכולם. אני סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה ומתעניינת בנושאים של אומנות, פילוסופיה ורפואה
